<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער ל"ב</h1>
<h2>דף לז:</h2>
מי שלוקח שום חפץ מן השבאים ומהשודדים ומהגזלנים. תדע הלוקח מהם תלוי ביאוש בעלים ובשנוי החפץ. תדע שאם נתיאשו הבעלים מאותו החפץ שלא יחזור אליהם או שנשתנה החפץ מענינו שהיה בשנוי ידוע הרי לקיחתו מותרת אבל כל שלא נתיאשו הבעלים ממנו וגם לא נשתנה החפץ מענינו שהיה מקחו אסור. ותדע דכל היכא ששנה את החפץ יש לבעלים ליטול את דמיו וכמו שפי' למעלה ולעולם תורת יאוש כל היכא שלא נתברר בברור שנתיאש ממנו אינו ראוי ליקח ממנו כלום ואם נתברר שנתיאש בידוע הרי אותו חפץ שנגזל ברשות הגזלן והנגזל יש לו לטול את דמיו כראוי ומותר לכל אדם ליקח אותו ואם לקח מקחו קיים כדגר' [ב"ק קי"ד ע"א] נטלו מוכסים את חמורו ונתנו לו חמור אחר נטלו לסטים כסותו ונתנו לו כסות אחר הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשים מהם המציל מן הגייס ומן הנהר ומן הלסטים אם נתיאשו הבעלים הרי אלו שלו. ותדע שאין חלוק בין גנב ובין גזלן ובין שודד דכל היכא שיש שם יאוש בעלים הלוקח מהם מותר ואעפ"י שיצא החפץ מיד הנגזל בצנעא ולא נתפרסם כיון שנתיאשו הבעלים מותר אלא שאם היה הגנב או הגזלן מפורסם אם לא היה כח ביד הנגזל או שנגנב ממנו להחזיר את גזלתו הוי הדבר יותר קרוב ליאוש כדגרסינן [שם] תנן התם עורות של בעל הבית מחשבה מטמאתן של גנב מחשבה מטמאתן ושל גזלן אין מחשבה מטמאתן ר' שמעון אומר חלוף הדברים של גנב אין מחשבה מטמאתן ושל גזלן מחשבה מטמאתן לפי שלא נתיאשו הבעלים ואמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע דברי הכל הוי יאוש. ואין חלוק בגזלן דבין שיהא גזלן ישראל בין שיהא גזלן עמלקי כל היכא שנתיאשו הבעלים מותר ליקח ממנו אלא היכא דישראל הוא הוא יותר קרוב ליאוש כדג' [שם] אתמר המציל מן הגייס ומן הנהר ומן הלסטים נתיאשו הבעלים הרי אלו שלו. א"ר יוסי לא שנו אלא בליסטים גוי דדיני בגיותא אבל ליסטים ישראל דדיני במי יימר אפילו סתמא נמי יאושי מיאש וגיותא הוא מלשון פרסי ופירושו לפי שדין האומות מי שתובע את הגנב לוקחים אותו ומכין אותו עד שיודה ואף על פי שאין להם ידיעה גמורה שגנב הוא, אבל ישראל אין דנין על הגנב עד שידעו ידיעה גמורה שגנב הוא ומשום הכי הוי יאוש הבעלים לגבי גנבי ישראל יותר קרוב. ולעולם כל היכא שגזל עמלקי מישראל אם נתיאשו הבעלים מותר ליקח מאותו גזלן עמלקי כל ישראל שירצה ועל הדא גרסי' [גיטין ל"ז ע"ב] עבד שנשבה ופדאוהו לשם עבד ישתעבד לשום בן חורין לא ישתעבד רשב"ג אומר בין כך ובין כך לא ישתעבד (ופי' רש"י) [ופרישנן] במאי עסקינן אי נימא לפני יאוש הבעלים לשם בן חורין אמאי לא ישתעבד אלא לאחר יאוש לשם עבד ישתעבד, אמר רבא לעולם אחר יאוש לשום עבד ישתעבד לרבו שני לשום בן חורין לא ישתעבד לא לרבו ראשון ולא לרבו שני לרבו ראשון לא דהא לאחר יאוש לרבו שני לא דהא לשם בן חורין פרקיה. ואמרינן ולרבא דאמר לרבו שני ולאחר יאוש רבו שני ממאן קני ליה משבאי שבאי גופיה מי קני ליה אין דארשב"ל מנין לעמלקי שקונה את ישראל למעשה ידיו שנאמר וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו אתם קונין מהם ואין הם קונין מכם ולא הם קונין זה את זה יכול לא יקנו זה מזה והא אמרת ולא הם קונין זה את זה אלא יכול כשם שאין קונין זה מזה בגופם כך לא יקנו למעשה ידן, אמרת עמלקי מישראל קונה עמלקי מעמלקי לא כל שכן ואימא ה"מ בכספא אבל בחזקה לא אמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון ואימא ה"מ ישראל מעמלקי ועמלקי מעמלקי אבל עמלקי מישראל לא סלקא דעתך דכתיב [במדבר כ"א] וילחם בישראל וישב ממנו שבי. וכל זה שהזכרנו לענין המותר ליקח מן הגזלנים אבל לענין יראת שמים דין הוא שיחזיר את הגזלה לבעלים הראשונים כדג' [ב"ק קי"ד ע"א] ואם בא להחזיר מחזיר לבעלים הראשונים מ"ט יאוש כדי קני מיהו אי אמר הלה אי אפשי בממון שאינו שלי יחזיר לבעלים הראשונים.
